אוכל, שתייה... כבד

אוכל שתייה... כבד

נקודות עניין לגבי תזונה לפני ואחרי השתלת כבד

מאת ד"ר מיכל כרמיאל-חגי, מנהלת יחידת הכבד, המרכז הרפואי לגליל המערבי, נהריה

מחלת כבד היא לרוב חסרת סימנים גופניים ועד לשלבים מתקדמים של המחלה היא סמויה מהעין ולמעט בדיקות מעבדה חריגות לא ניתן לזהות אותה. שמירה על תזונה מאוזנת בנוכחות מחלת כבד פעילה היא חיונית בדיוק כמו לכל אדם אחר כאשר הדגשים העיקרים הם במניעת עודף משקל, יתר לחץ דם, סכרת ויתר שומני הדם – בדומה לכל האוכלוסייה הבוגרת במדינת ישראל. כאשר מדובר בשחמת כבד מתקדמת בקרב מועמדים להשתלת כבד לתזונה נכונה מרכיב חשוב בטיפול ובמניעה של סיבוכים. שחמת היא מחלה "קטבולית" כלומר מצב גופני הדורש הוצאת אנרגיה מוגברת ולעיתים אף מעבר לזו הנצרכת כך שנוצר מצב חסר במאזן האנרגיה של הגוף. גם לאחר השתלת הכבד ישנה משמעות רבה לתזונה ותוספי המזון הן מבחינת התרופות הנצרכות ובוודאי במניעת הופעת מחלות נלוות השכיחות לאחר ההשתלה.

במאמר זה אדון במספר השלכות תזונתיות שיש לשים לב אליהם בסיבוכי מחלת הכבד וגם לאחר ההשתלה.

מיימת- הופעה של מים בחלל הבטן (צפק, פריטונאום) היא מצב "קטבולי" ביותר עם ירידה במאזן החלבון בגוף: ייצור מופחת על ידי הכבד החולה מחד ו"אבדן" חלבון על ידי יציאתו מזרם הדם מאידך. הבטן התפוחה גורמת לירידה בתאבון ותחושת שובע מוקדם כך שגם כמות החלבון באוכל יורדת. הופעה של דלדול שרירים אצל חולה השחמת היא סימן מדאיג של "אוברדרפט" אנרגטי ולרוב קשורה להופעת המיימת. ניקוז חוזר של נוזל המיימת משפר באופן זמני את קוצר הנשימה והלחץ בבטן אולם מחמיר את מאזן החלבון בגוף. החזר אלבומין הניתן עם הניקוז אינו משפיע על המצב ה"קטבולי" של הגוף אלא רק שומר על לחץ הדם והרכבו ולא ישפר את דלדול השרירים שהופיע.

במצב של מיימת לתזונה מרכיב חשוב:

·      הגבלת צריכת הנתרן

·      העשרת המזון בחלבון

הגבלת נתרן (סודיום)-שימת לב לכמות הנתרן במזון חשובה במצבים של מיימת אולם גם לאחר השתלת כבד. לאחר ההשתלה מופיעה נטייה לעלייה ביתר לחץ דם הקשורה לריכוז גבוה של נתרן בגוף.  הנתרן הוא סוג של מתכת הנמצא בצורה של מלח ומופיע בסוגי מזון רבים. הכליה משתמשת בנתרן על מנת לווסת את זרימת הדם. כאשר ישנה ירידה בלחץ הדם תזהה הכליה את המצב ותאגור נתרן על מנת להגביר את צבירת הנוזלים בדם. במצב של שחמת זרימת הדם בתוך הבטן (פורטלית) היא בלחץ גבוה ביותר אולם הזרימה בכלי הדם האחרים וביניהם בכליה נמוכה ולכן הכליה "מרגישה" זרם נמוך מה שיגרום לה לחסוך בנתרן כך שלא יופרש על ידי השתן. צבירת נתרן בגוף תגרום ל"בריחת" נוזל מזרם הדם לתוך הרקמות (בצקת), לחלל הבטן (מיימת) או לחלל בית החזה (נוזל פלאורלי סביב הראות). בדיקת הדם תראה נתרן תקין ואף נמוך אולם ערך זה לא נכון אלא נובע מ"דילול": יש מספיק נתרן בגוף ויש יותר מדי נוזל בגוף אולם רובו מחוץ לכלי הדם. דווקא אם נקטין את צריכת הנתרן כמות המים העודפים בגוף תופחת ויעילות התרופות המשתנות תעלה.

איך מגבילים נתרן?

•     נתרן נמצא בצורות שנות במזונות רבים כולל במי השתיה ולכן רצוי להסתכל על תוויות.
•     להימנע ממזון תעשייתי מעובד:    
  - מרקים/רטבים/אוכל מאבקה.
  - מזון קפוא – חמם והגש למינהו: פיצה, המבורגרים, שניצלים (עוף / צמחוני) וכו'.
  - כל מה שמכיל מונוסודיום גלוטמט.
•  להימנע:
  -ממזון משומר: חמוצים, זיתים.
  -גבינה קשה ונקניקים.
  -רוטב סויה.
•  לשטוף היטב בשר/עוף מוכשר. לא לעשות הכשרה נוספת.
• להוסיף תבלינים גולמיים: שום, פלפל, עשבי תיבול, לימון וכדומה
•  לא להשתמש בתערובות תיבול מוכנות : תבלין לאורז, לקציצות, בשר וכו' – רובם מכילים נתרן!! 

    פינת הפשרה הקטנה-מי שאכן מקפיד באלו יוכל בקלות להוסיף את קמצוץ המלח הנדרש על מנת להפוך את הסלט, המרק או תפוח האדמה לטעים...

העשרת חלבון-ברור שאם המאזן האנרגטי במינוס והמוביל בהעדרו הוא החלבון רצוי להשלים מה שאפשר על ידי תזונה עשירה יותר. את החלבון אנחנו מחלקים לשתי קבוצות עיקריות: חלבון מהצומח והחי. חלבון מהצומח עיקרו באגוזים וסויה ועל מנת "למלא מחסנים" לרוב דרושות מנות גדולות – עבודה די מתסכלת בעיקר למי שסובל מחסר תאבון... חלבון מן החי מופיע בדרך כלל בהקשרים בעייתיים עם מחלת כבד. בכל אתר אינטרנט או ספרות לעם העוסקים במחלות כבד ישנן אזהרות מרתיעות ומאיימות ממזון המכיל חלבון מן החי. אכן ישנו קשר ברור בין צריכה של כמויות גדולות של חלבון מהחי (בשר בקר ואיברים פנימיים בעיקר) לבין תופעת האנצפלופתיה (ראה בהמשך). ואכן מומלץ לחולה שחמת שלא לצרוך בשר בקר, בוודאי שלא בכמויות גדולות. דגים עם זאת וגם עוף אפשר וגם רצוי לאכול על מנת להעלות את כמות החלבון במזון. בדרך כלל, מטופלים הסובלים מדלדול שרירים ומיימת לא משתוקקים לסטייק עסיסי בן 500 גרם ולרוב אני מוצאת עצמי מתווכת בין המטופל לבין בני המשפחה (הנלהבים להאכיל) כשהפשרה הנכונה היא מנות קטנות של חזה עוף או טונה במספר ארוחות. רצוי לא למנוע חלבון מן החי אלא אפילו להעשיר את המזון בחלבון כאשר שומרים על עקרון פשוט (יחזור שוב ושוב במאמר זה): ארוחות קטנות ומרובות. תוספת מזון מועשר מרוכז כמו אנשור הוא נחוץ במקרים קיצוניים אולם בדרך כלל קשה להתמיד עם הזנה כזו (אנו אוכלים גם לנפש ולא רק לגוף...) במידה ובכל זאת יש צורך בהעשרה מסוג כזה ממליצה לרכוש מספר טעמים ולבחור את המועדף.

  פינת העצה הקטנה-

o       לא להגיע לעימות בנושאי אוכל.

o      משטר דיאטה כזה או אחר, לא אומר שהאוכל צריך להראות ולהרגיש כמו אוכל של בית חולים: אפשר ורצוי 

        להפוך אותו לאטרקטיבי: להשתמש בגריל, תוספת רטבים וכו'...

הגבלת שתייה-נדירים הם המקרים שישנו צורך אמיתי בהגבלת שתייה לחולי כבד. אמנם הבצקת והמיימת פירושם "עודף נוזלים" בגוף, אולם לרוב אין צורך בהגבלת שתייה אמיתית אלא בהגבלת המלח. רק במקרים נדירים ביותר בהם ערכי הנתרן בדם יורד באופן קיצוני אנחנו מבקשים הגבלה גם של שתייה ובוודאי מים חופשיים. ממליצה לשאול את הרופא המטפל האם אכן יש צורך בהגבלת השתייה. "משמעת מים" קפדנית אצל אדם חולה כבד עלולה להיות מסוכנת ואף לגרום לפגיעה כליתית וסיבוכים אחרים.

אנצפלופתיה -הופעה של אנצפלופתיה פוגעת קשות באיכות החיים וגם אם האנצפלופתיה קלה וגבולית יכולה בהחלט להיגרם ירידה ביכולת התפקודית, מה שעלול לגרום לפגיעה תחושת הביטחון והדימוי העצמי ולדיכאון. לצערנו יש מעט מאד שהרפואה הקונבנציונלית יכולה להציע לטיפול באנצפלופתיה , בעיקר לקטולוז ואנטיביוטיקה - מה שהופך את ההתמודדות עם הבעיה למתסכלת במיוחד. ישנו קשר ברור בין ארוחות כבדות ובעיקר צריכת חלבון מהחי (בעיקר בשר בקר) לבין החמרה של אנצפלופתיה ולכן למזון תפקיד ברור במניעתה: 

 להימנע מארוחות כבדות.

להימנע מבשר בקר וממנות בשר גדולות בארוחה אחת.

• עדיף לפזר את הארוחות למספר רב של ארוחות קטנות:
• לפחות 5 במשך היום ועוד ארוחת לילה קלה במהלך הארוחות הללו רצוי לשלב את כל אבות המזון כולל חלבונים אולם בכמות מתונה ביותר ולהימנע מבשר בקר.
• ארוחת הבוקר היא חיונית ולאחרונה בעבודה שבוצעה בבית החולים איכילוב הוכח הקשר בין ארוחת הבוקר|  לתפקוד קוגניטיבי
• במידה ואכלת ארוחה כבדה (חג, אירוע  וכו') המלצה להעלות מינון הלקטולוז.

לא על הלחם לבדו: פחמימות ומתוקים אחרים...-

מוצרי הבצק ובכלל זה: לחם, עוגות, פסטה וכדומה, תפוחי אדמה, אורז וכן מתוקים למיניהם נחשבים לפחמימות. תוספת פחמימות למזון היא חיונית אולם בעולם המודרני שלנו הפחמימה הפכה לנוגד הדיכאון התזונתי היעיל והזמין ביותר – ומי כמונו לא מכיר את תחושת הנחמה שבכריך עמוס כל טוב בסוף היום, מנת פסטה עסיסית או לחמניה פריכה שיצאה כרגע מהמאפיה בסופרמרקט...הפחמימות מתפרקות במעי למולקולות של חד סוכר כמו גלוקוז (הסוכר הנמדד בדם), פרוקטוז (סוכר ענבים) וגלקטוז (סוכר החלב).

גלוקוז-היא יחידת הסוכר הנפוצה ביותר במזון האנושי. מולקולת הגלוקוז נספגת בשלמותה מהמעי לדם ומשם מגיעה לכבד ואל התאים השונים. כל תאי הגוף ניזונים מגלוקוז, שהוא ספק האנרגיה החשוב ביותר שלנו. לאחר הארוחה כאשר רמת הגלוקוז בדם עולה מופרש מהלבלב (פנקריאס) הורמון האינסולין "הדורש" מתאי הגוף בכלל זה השרירים והכבד לספוג את עודפי הגלוקוז לצורך אגירתם לזמן רעב. בזמן רעב מאידך, יפריש הלבלב הורמון אחר (גלוקגון) ש"ידרוש" מהכבד לפרק את מחסני האגירה ולשחרר גלוקוז לדם. מנגנון מצוין זה של שובע ורעב קיים בכל יצור חי, עם זאת בעידן שבו אנו חיים כאשר אנחנו נמצאים בשובע מתמיד ופחמימות על כל צורותיהן הן מרכיב זמין ונעים לצריכה נוצר בלבול במנגנון השובע והרעב ותאי הגוף הופכים "אדישים" לרמת האינסולין המופרשת בשל זמינות גבוהה של גלוקוז באופן כמעט תמידי. מצב כזה של חוסר רגישות או עמידות לאינסולין הופך שכיח יותר ויותר בעולם המערבי: מצד אחד שובע ומצד שני העדר פעילות גופנית. העמידות לאינסולין תגרום ללבלב להפריש עוד ועוד אינסולין על מנת לגרות את התאים עד שלבסוף חוסר התגובה של התאים לאינסולין ו"התעייפות" הלבלב יתבטאו בעליית ערכי הגלוקוז בדם ובהמשך הופעה של סכרת על כל סיבוכיה. עמידות לאינסולין תשפיע גם על הכבד אשר "יקבל" יותר ויותר גלוקוז. בכבד חלק מהגלוקוז יעבור לצורת אגירה של סוכרים (גליקוגן) אולם במצבים פתולוגיים של עמידות לאינסולין הכבד ייצר מהגלוקוז מולקולה שומנית בשם טריגליצריד אשר נאגר כטיפות שומן בתוך תא הכבד, גורם להתנפחותו (כבד שומני, NAFLD) ועלול להיות גם רעיל לכבד בצורה של דלקת ואפילו צלקת ושחמת (NASH)

פרוקטוז (סוכר ענבים)-הוא חד סוכרי אחר ממקור של פירות אולם מצוי בריכוזים גבוהים גם בממתיקים ובעיקר במיצים ממותקים. גם לפרוקטוז  תפקיד חשוב ביצירת התנאים להופעה של כבד שומני וסכרת. צריכתו בצורה של מיץ פירות (טבעי או מלאכותי) גורמת לספיגה של כמות גבוהה של פרוקטוז בזמן קצר וברוב המקרים ללא הרגשת שובע המלווה אכילת מזון מוצק ומכאן הסיכון המיותר בשתייה ממותקת המכילה פרוקטוז.

צריכת פחמימות ומחלת כבד-

• מחלת הכבד השומני בבסיסה נובעת מעמידות לאינסולין וצריכת פחמימות בכמות גדולה.
•  לאחר השתלת כבד ישנה נטייה לעלייה במשקל והופעת סכרת הגבלת צריכת הפחמימות חשובה כבר בשלבים הראשונים לאחר ההשתלה.
• קיים קשר ברור בין זיהום בהפטיטיס Cלבין הופעה של עמידות לאינסולין וסכרת

לקטוז (סוכר החלב)-דו-סוכר המצוי בחלב ומוצריו ומורכב מגלוקוז וגאלקטוז. ללקטוז יצא "שם רע" בתור מעורר כאב בטן, שלשול וריבוי גזים. לכל היונקים יש במערכת העיכול אנזים המסוגל לפרק אותו למרכיביו ולאפשר את ספיגתו. אנזים זה נמצא בכמות גדולה במערכת העיכול של היונק בינקותו  (אותה תקופה בה הוא ניזון מחלב אם), לכן לא מפתיע שאצל יצור בוגר (בכלל זה אדם) כמות האנזים נמוכה ובכך גם היכולת בעצם לפרק את סוכר החלב. דבר זה בהחלט מסביר מצבים של אי סבילות ללקטוז או בשפה פשוטה הופעה של תפיחות בטן, גזים וכאב בטן עד הופעה של שלשול לאחר צריכת חלב ניגר אצל אנשים רגישים ללקטוז. צריכה של מוצרי חלב כמו גבינות קשות או יוגורט תופעות אלו לרוב לא קיימות בשל נוכחות חיידקים המפרקים את הלקטוז במוצר עצמו.

אז איך הלקטוז קשור למחלת כבד או ההשתלה? לא קשור.

אין המלצות מיוחדות לגבי צריכת חלב ומוצריו לפני או אחרי השתלת כבד אלא בהקשר של צריכת חלבון ומלח (ראה לעיל). אין גם נטייה מיוחדת לחולי כבד לפני או אחרי השתלה לפתח אי סבילות ללקטוז אולם לפני שמשנים תרופה מסויימת בעקבות נטייה לשלשול צריך לחשוב גם על שינוי אורח החיים וצריכת חלב ניגר בהקשר זה.

פינת ההמלצה הטובה- פחמימות מועשרות בסיבים (לחם מקמח מלא וגרעיני דגנים, מיץ פירות טבעי עם חלקיקי פרי (ציפה, PULPS) מעכבות את ספיגת הגלוקוז והפרוקטוז ולכן מועדפים על פני קמח לבן ומיץ תעשייתי . הערך המוסף הוא כמובן הוא הטעם והעדר תוספים כימיים תעשייתיים מיותרים.

ויטמינים ותוספי מזון

בתזונה מאוזנת לרוב אין צורך בתוספים חיצוניים. מה עוד שיש מספיק עבודות שהראו שהתוספת המלאכותית אינה יעילה כמו שאנו נוטים לחשוב ולפעמים מיותרת. צריך  לזכור ש"עסקת" החבילה של נטילת ויטמינים (ולצורך זה כל מה שניתן בכדורים או כמוסות) כוללת גם חומרים אחרים כמו פולימרים סוכריים  בעטיפת הכמוסה, חומרי צבע וטעם וכן כימיקלים נוספים הדרושים בתהליך ההמסה והגיבוש של התכשירים. חומרים בוודאי מיותרים ולעיתים בעלי פוטנציאל לגרימת נזק.

יש לזכור שכל תרופה הניתנת לך על ידי הרופא עוברת בדיקות מרובות לפני הכרזתה כתרופה הניתנת לשיווק. בבדיקות אלו מוערכת מידת ספיגת התרופה, יעילותה וגם תופעות הלוואי שלה אצל אנשים בריאים וכן באלפי חולים. תהליך כזה למרבה הפלא לא מנת חלקם של הויטמינים, התוספים ויתר התרופות ה"טבעיות" למיניהן כך שכמו שלא נבדקה יעילותן למרבה הדאגה לא נבדקה גם רעילותן! מכיוון ש"כל מה שאנחנו מכניסים לפה" ונספג במעי –  עובר את הכבד, איבר זה הוא בין הראשונים לפתח תופעות לוואי.

                בקיצור:

o    תרופה ויטמין או תוסף מזון שלא חייבים לקחת – פשוט לא לקחת!!!

o    לא כל "תרופה  טבעית" היא בריאה ולא כל "תוסף מזון" כדאי אכן להוסיף למזון.

o    חלק מהתרופות החזקות ביותר והרעלים המסוכנים ביותר מקורם בצמחים תמימים למראה ומאד טבעיים... 

ברזל-אנשים רבים קושרים אנמיה בחסר ברזל. ברוב המקרים זה נכון, בעיקר שמדובר בנשים צעירות או ילדים. אולם באנשים עם מחלות כבד משפט זה לרוב שגוי ביותר.ישנן סיבות רבות לאנמיה בקרב חולי כבד ויש צורך לברר: חסר ברזל אינה סיבה שכיחה. הברזל הינו חומר מתכתי המסוכן לכבד ועלול להצטבר בו. ריכוז ברזל גבוה בכבד

(כמו במחלת המוכרומטוזיס או בחולי טלסמיה) עלול לגרום לדלקת וצלקת עד כדי מצב של שחמת וסרטן כבד. הסיכוי לפתח סיבוכים אלו על ידי נטילת כדור ברזל אחת ליום הוא זניח – אולם אם אין צורך בכדור זה – לא צריך לקחת!!!

מגנזיום -מתכת המופיעה במזון בצורת מלח וריכוזה בגוף נמוך ביותר. המגנזיום חיוני בשמירת חוזק השרירים והעצמות וקשור גם בהגנה על תיפקוד העצבים. חסר מגנזיום עלול לגרום להתכווצות, כאב וחולשת שרירים, שינויים עצביים שעיקרם כאב ותחושת נימול מלווה בחולשה בעיקר בגפיים ובמקרים נדירים גם התקפים אפילפטיים. במצב של מחלת כבד מתקדמת וגם לאחר השתלת כבד (בעקבות התרופות) יכול להיווצר חסר מגנזיום. בחסר משמעותי יש צורך בתוספת של מגנזיום (לתוך הוריד, כדורים או אבקה) . מגנזיום נמצא בכמות גדולה יחסית בירקות כמו ברוקולי, סלרי, דלעת וקישוא,  בעשבי תיבול : בזיליקום, רוזמרין, שמיר, אורגנו וקורנית. אפשר למצוא מגנזיום גם בגרעיני דלעת/חמנייה ושומשום.

יש לשים לב שמדובר בעשבים הטריים ולמפצחי הגרעינים : לשים לב למלח !!!

אשלגן (פוטסיום)-בדומה לנתרן ולמגנזיום האשלגן הוא מתכת הנמצאת במזון בצורך מלח. רמתו בדם צריכה להיות בטווח צר של ערכים תקינים. רמות נמוכות מדי או גבוהות מדי מסוכנות בעיקר לתפקוד הלב. תרופות כמו: פרוגרף, ציקלוספורין, אלדקטון ואלוריל עלולות להעלות את רמת האשלגן בגוף כאשר תרופות אחרות כמו פוסיד וונטלין עלולות להורידה. הפרעה משמעותית במשק האשלגן דורשת איזון תרופתי אולם תזונה נכונה עשויה לסייע באיזון זה על ידי העשרה או לחילופין הימנעות ממזון עתיר באשלגן: פרי הדר, עגבניות, תרד, בננות ותפוחי אדמה וכו'

ויטמינים-אין המלצה מכוונת לצרוך ויטמינים מקופסא. המזון בארץ עשיר באבות המזון ובויטמינים. חסר ויטמין מסוים לרוב דורש השלמה מלאכותית אולם לפני ההשלמה רצוי לברר למה ישנו חסר. להלן מספר ויטמינים שזוכים בד"כ לתשומת לב תקשורתית:

ויטמין A ומיץ גזר- לא מומלץ לחולי כבד לצרוך ויטמין Aבוודאי שלא בכמויות גדולות. וכנראה שגם האוכלוסייה הבריאה לא צריכה להפריז בכך.

ויטמין D- ה"דבר הבא" בתחום הויטמינים... לאחרונה ויטמין Dזוכה לעדנה מחודשת. ויטמין Dנמצא בעיקר בדגים ובכמות פחותה יותר במוצרי חלב וביצים. המטבוליזם של הויטמין דורש חשיפה לקרינת שמש ותיפקוד כלייתי תקין. בעבר התפרסם ויטמין זה בשל מחלת הרככת, מחלת עצם בילדים בחלק הצפוני של כדור הארץ. ישראל, ארץ השמש והים נחשבה תמיד כמקום שויטמין D מצוי בו בשפע. להפתעתנו חלק גדול מהאוכלוסייה בעולם המערבי וגם בישראל סובל מחסר ויטמין D. יתרה מכך חסר ויטמין Dנקשר לפעילות מערכת החיסון, התגובה לתהליכים סרטניים וכן קשור להופעה של מספר מחלות מטבוליות כמו סכרת, מחלות כלי דם ולאחרונה הועלה הקשר בין חסר ויטמין Dלתגובה לטיפול בהפטיטיס C. השערה זו שהועלתה על ידי ד"ר אבו-מוך, מנהל מרפאת הכבד בבית החולים הלל-יפה בחדרה, הוכחה בעבודה שנעשתה על ידו והוצגה לאחרונה במספר כנסים בעולם. תצפית זו  גוררת עניין רב בעולם ובעתיד יש לצפות למחקר רחב יותר במטרה לבדוק את הקשר בין רמת ויטמין Dלתגובה לטיפול בהפטיטיס C. חסר ויטמין Dניתן לטיפול אולם יש לזכור שרמות מוגזמות של ויטמין Dעלולות להיות רעילות.

ויטמין- Kויטמין זה ככל הנראה הויטמין הבא שיש "לגלות" אחרי ויטמין D. ויטמין זה מצוי בשפע במזונות ירוקים: אבוקדו, חסה, תרד, דגנים, מוצרי חלב וכדומה. גם לויטמין זה פעילות לטובת מערכת החיסון וכנראה גם פעילות "אנטי-סרטנית". אפשר לקחת בכדורים אולם בארץ אפשר לרכוש הרבה ויטמין Kבאוכל ועדיף. אנשים הנוטלים קומדין או וורפרין כנוגדי קרישה אסור להם לאכול מוצרים המכילים ויטמין Kובוודאי שלא לקחת תוספים המכילים ויטמין Kוזאת מכיוון שהויטמין יסתור את פעילות התרופה. "מדללי דם" אחרים כמו אספירין או פלוויקס לא קשורים לויטמין K. אין קשר בין אוכל עתיר ויטמין Kלבין קרישיות יתר !

מעכבי חימצון (ANTI OXYDANTS)

חומרים ממקור "טבעי": צמחי או דגים האמורים להיות פעילים בסתירה/מניעה של תהליכי "עקה חימצונית". אותם תהליכים שבסופם מופקות מולקולות פעילות המכילות חמצן (ראדיקלים חופשיים), המסוכנת לתא ומפעילות תהליכי הזדקנות ושינויים גנטיים בתא העלולים לקדם מצב של מחלה ונזק רקמתי. ההיגיון אומר שתוספת של מעכבי חימצון  ימנעו עקה חימצונית ואולי אף יתקנו את הנזק שנגרם אולם ישנם מעט מאד עבודות מבוקרות וראויות בנושא. העבודות הקיימות לא הראו קשר בין נטילת מעכבי החימצון לבין תגובה רצויה כך שתוספים אלו הם עדיין בגדר אמונה. ובהמשך לנאמר לעיל, החוק של : מה שלא צריך לקחת – לא לקחת!!! תקף גם על מעכבי החימצון.

עם זאת ראוי לציין את החומר SILIBININהמופק מהפרח גדילן מצוי (MILK THISTLE, SYLIMARIN). המצוי גם בארץ. מולקולה זו יוצרת עניין רב ברפואת הכבד בשנים האחרונות ואף כיכבה במספר עבודות מבוקרות וגדולות: עד כה העדויות לא מספקות אולם מרמזות שהתרופה ככל הנראה עשויה לסייע במחלות כבד דוגמת הפטיטיס C. עם זאת  אין בהירות לגבי המינון היעיל המומלץ. מחקר גדול שבוצע בארה"ב הוכיח מעל לכל ספק, שתרופה זו אינה מזיקה כלל ועיקר לכבד וניתן להשתמש בה בבטחה גם אם יעילותה עדיין לא הוכחה.

LOLA- תוספי מזון ייחודיים כמו  L-ORNITHINR L-ASPARTATE או בקיצור LOLA  מבוססים על הרעיון של הקטנת ייצור האמוניה בגוף אמורים לטפל ולמנוע מצבי אנצפלופתיה.  מוצרים אלו לא נמצאים בשימוש בארץ מאידך עבודות עדיין לא הראו את יעילותם הברורה לעומת תרופות אינבו (PLACEBO) שניתנו במקביל.

לא ממש קשור לתזונה אולם תרופות ללא מרשם: נחשבות לתרופות לכל דבר בעיקר לאנשים שנוטלים טיפול תרופתי אחר או סובלים ממחלת כליה או כבד. גם תרופות ממקור צמחים למשל רמוטיב (לדיכאון) או אחרות הן חומרים פעילים ועלולים לגרום לפגיעה ביעילות או לחילופין לגרום לרעילות של תרופות אחרות (פרוגרף למשל)

המלצה קטנה- 

       יש להתייחס אל ויטמינים ותוספי מזון כאל תרופות לכל דבר ומומלץ לספר לרופא שלכם מה אתם נוטלים.

אלכוהול-

ü     בקיצור: לא

ü     בהרחבה: פשרות רק בשקיפות עם הרופא המטפל

לסיכום- לא ניתן להתייחס לדיאטה כאל משטר קפדני שאין לסטות ממנו ימינה ושמאלה. מעטים הם החולים  שצריכים להתייחס לאוכל כאל תרופה שיש לקחת אותה במינונים והפרשים קבועים. לרוב אל הארוחה מצטרפות חוויות נוספות של ריח, צבע, חברה, העדפות, סיפוק, ניחום וזיכרונות- ודבר זה נכון לכולנו והיא חלק מאיכות החיים שלנו כבני אדם. גם כאשר מחלת הכבד היא משמעותית או כשיש צורך בהקפדה והגבלה לאחר ההשתלה אפשר וצריך ליהנות מאוכל. עם זאת מטרת מאמר זה היה לחזק את הדגשים לגבי משמעות תזונה נכונה ולשפוך מעט אור על התרגום הרפואי שבין תזונה לאוכל...

ומה לגבי שומן שמקומו נפקד?

השומן, כמו אצל כולם חברים: הכולסטרול הרע: נשאר רע גם לאחר ההשתלה (ובעיקר אחריה), והשומן הרווי – רווי באזהרות לגבי מחלות לב, כלי דם ועודף משקל – צרות העלולות להופיע לאחר ההשתלה.

בתאבון

חזרה לראש העמוד